וושינגטון די. סי.

האביב, מסוף מרץ עד מאי, והסתיו, מסוף ספטמבר עד תחילת נובמבר, הן העונות הנעימות ביותר. שבועות פריחת הדובדבן יפהפיים, אבל זו התקופה העמוסה ביותר בשנה. הקיץ חם ולח, לעיתים קרובות מעל שלושים מעלות, עם סופות רעמים אחר הצהריים, אבל המוזיאונים ממוזגים ויש הרבה קונצרטים חינמיים באוויר הפתוח. החורף קר אך לא קשה, עם שלג מדי פעם, פחות מבקרים ומחירי מלונות נמוכים יותר.

לרכבת התחתית שישה קווים מסומנים בצבעים המחברים את מרכז העיר עם הפרברים בווירג'יניה ובמרילנד; משלמים בשערים בכרטיס "סמארטריפ" או באפליקציית "סמארטריפ" בטלפון. נמל התעופה הלאומי רייגן נמצא על קו הרכבת התחתית, כעשרים דקות מהמרכז, ונמל התעופה הבינלאומי דאלס מחובר בקו הכסף. תוכנית הרחובות פשוטה ברגע שמבינים אותה: רחובות עם אותיות עוברים ממזרח למערב, רחובות ממוספרים מצפון לדרום, ושדרות הנושאות שמות של מדינות חוצות אותם באלכסון. העיר מחולקת לארבעה רבעים — צפון־מערב, צפון־מזרח, דרום־מערב ודרום־מזרח — לכן בדקו תמיד את הרובע בכתובת.

השפה היא אנגלית, אבל וושינגטון, עם השגרירויות, הארגונים הבינלאומיים והאוניברסיטאות הגדולות, היא מהערים הבינלאומיות ביותר במדינה, ותשמעו ספרדית, אמהרית ושפות רבות אחרות. האנשים ידידותיים ונכנסים לשיחה בקלות; לעיתים קרובות הם שואלים כבר בדקות הראשונות במה אתם עובדים — השאלה נועדה לשיחה, לא לשיפוט. מפגשי "שעה שמחה" אחרי העבודה באמצע השבוע הם מהדרכים העיקריות להתרועע.

תושבים זרים ומי שהגיעו לאחרונה גרים בדרך כלל בדופונט סרקל, לוגן סרקל, שו, קולומביה הייטס ואדמס מורגן, וגם בבנייני מגורים חדשים יותר סביב נייבי יארד ונומה. שגרירויות, אוניברסיטאות וארגונים בינלאומיים מביאים זרם קבוע של אנשים חדשים בעיר, כך שקל למצוא מפגשים חברתיים: ערבי חילופי שפות, קבוצות ריצה במול, ליגות ספורט חובבניות למבוגרים — קיקבול וכדורעף הם מסורת מקומית — וערבי תרבות בשגרירויות ובמכונים.