שטוטגרט היא עיר ירוקה בתוך קערה של גבעות, שבה הכרמים יורדים כמעט עד תחנת הרכבת המרכזית והערבים מסתיימים על מדרגות עם נוף.
הרשמהשטוטגרט היא בירת באדן-וירטמברג ואחת הערים העשירות בגרמניה, ביתן של מרצדס-בנץ, פורשה ובוש, ובכל זאת היא כמעט אף פעם לא מרגישה כמו עיר תעשייה. המרכז שוכן בעמק עמוק שהמקומיים מכנים קֶסֶל, הקלחת, המוקף משלושה צדדים בגבעות מיוערות, וכרמים גדלים בתוך גבולות העיר – דבר שכמעט אף עיר אירופית גדולה אחרת לא יכולה לומר. מאות גרמי מדרגות ציבוריים, השטֶפֶלֶה, מטפסים מרחובות המרכז אל מדרונות המגורים, וכל אחד מהם מתגמל את המאמץ בנוף על פני הגגות. העיר יושבת גם על אחד ממאגרי המים המינרליים הגדולים באירופה, שמזין כמה מרחצאות תרמיים היסטוריים. למבקר שטוטגרט קלה: המרכז נוח להליכה, התחבורה הציבורית מצוינת והאווירה רגועה יותר מאשר בברלין או במינכן. לשוואבים יש מוניטין של חסכנים ומאופקים, אבל מסבאות היין, גני הבירה והפסטיבלים חושפים צד אחר, וספסלים ארוכים שחולקים עם זרים הם חלק מהאופן שבו העיר מבלה את ערביה.
לב העיר הוא כיכר רחבה של מדשאות, מזרקות ועמוד מרכזי, ממוסגרת בארמון החדש בסגנון בארוק, שבו שוכנים היום משרדי ממשלת המדינה, ובארמון הישן והעתיק בהרבה, מבצר לשעבר מוקף חפיר שבו נמצא המוזיאון הממלכתי של וירטמברג. בימים חמים הדשא מלא באנשים השרועים בשמש, והכיכר היא נקודת המפגש הטבעית לכל השאר. רחוב המדרחוב הארוך קניגשטראסה, רחוב הקניות הראשי, עובר לצידה לכיוון התחנה.
בניין מבריק בצורת סליל כפול, שנפתח ב-2006 ליד מפעל האם של החברה באונטרטירקהיים. המבקרים עולים במעלית לראש ויורדים ברגל דרך יותר ממאה שנות היסטוריה של הרכב, מכרכרות המנוע הראשונות של שנות ה-1880 ועד מכוניות מרוץ ואבות טיפוס מודרניים. גם מי שאין לו עניין במכוניות נוטה להתרשם, בין השאר בזכות האדריכלות ובין השאר בזכות הדרך שבה הוא מספר את סיפור המאה העשרים דרך כלי הרכב שייצר.
ברובע הצפוני צופנהאוזן, ליד מפעל פורשה, בניין לבן וזוויתי שנראה כאילו הוא מרחף מעל הקרקע מציג אוסף מתחלף של כשמונים כלי רכב, ממכוניות ספורט מוקדמות ועד מנצחות לה מאן. הוא קטן וממוקד יותר ממוזיאון מרצדס-בנץ, והרכבת הפרברית עוצרת כמעט ליד הדלת. אם יש לכם זמן רק לאחד, בחרו לפי הטמפרמנט: מרצדס בשביל הסיפור הגדול, פורשה בשביל העיצוב הטהור.
השטאטסגלרי הוא אחד ממוזיאוני האמנות החשובים בגרמניה, עם אוספים מציורי מזבח מימי הביניים ועד פיקאסו, בקמן ואוסקר שלמר, השוכן בחלקו באגף פוסט-מודרני צבעוני של ג'יימס סטירלינג שנפתח ב-1984. במרחק נסיעה קצרה, הספרייה העירונית בכיכר מיילנדר היא קובייה לבנה וחמורה שאולם הקריאה המרכזי שלה מתנשא בקומות כמו קתדרלה של ספרים. הכניסה חינם, ומרפסת הגג מציעה נוף רחב על פני העיר.
ב-1927 קבוצה מהאדריכלים המשפיעים ביותר של התקופה, ביניהם לה קורבוזייה ומיס ון דר רוהה, בנתה שכונת מגורים לדוגמה על מדרון מעל העיר כדי להראות איך עשויים להיראות חיים מודרניים. רבים מהבתים שרדו, שניים ממבני לה קורבוזייה נכללים ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ואחד מהם פתוח כמוזיאון. כיום זו שכונת מגורים שקטה, אידיאלית להליכה איטית בשילוב פארק קילסברג הסמוך.
מגדל הטלוויזיה של שטוטגרט, שהושלם ב-1956, היה הראשון מסוגו שנבנה מבטון מזוין והפך למודל למגדלים ברחבי העולם. הוא ניצב ביערות דגרלוך על הרמות הדרומיות, ומרפסת התצפית בגובה של כמאה וחמישים מטר מציעה נוף על כל הקסל, עמק הנקר ובימים בהירים גם על הרי היורה השוואביים. שלבו את הביקור עם הליכה ביער הסובב.
קטע רחוב תאודור-הויס שהמקומיים מכנים פשוט "התאו" מלא בברים ומועדונים ומתמלא בלילות שישי ושבת. כמה רחובות משם, הכיכר הקטנה סביב מזרקת הנס אים גליק היא אשכול צפוף של ברים שבו הקהל גולש החוצה בקיץ. יחד הם מרכז חיי הלילה של שטוטגרט: מגוון, לא יומרני וקל לעבור בין המקומות, עם הרבה שיחות על המדרכה.
שטוטגרט היא עיר של יין, והבילוי הערבי המסורתי שלה הוא ויינשטובה המגישה טרולינגר ולמברגר מקומיים עם מאכלים שוואביים. מקומיות עוד יותר הן הבזן – מסבאות עונתיות שכורמים פותחים בבתיהם או באסמים שלהם לכמה שבועות בשנה, ומסומנות במטאטא התלוי מחוץ לדלת. יושבים בשולחנות ארוכים משותפים, מה שאומר שכמעט בוודאות תמצאו את עצמכם משוחחים עם השכנים לשולחן.
השטאטסתיאטר שליד גני הארמון הוא אחד מתיאטראות רב-התחומים הגדולים באירופה, ביתם של אופרת המדינה, להקת התיאטרון ובלט שטוטגרט, המוכר בעולם מאז שנות ה-60. כרטיסי עמידה או כרטיסים ליציעים העליונים יכולים להיות זולים באופן מפתיע, והופעה כאן היא תוכנית ערב טובה שלא סובבת סביב שתייה.
ברובע הדרומי, מריינפלאץ היא כיכר רחבה עם בתי קפה, גן בירה והתחנה התחתונה של רכבת השיניים, ובערבים חמים היא הופכת לסלון פתוח ולא רשמי. בקרבת מקום, האגם הקטן סביב כנסיית יוהנס בפויערזה הוא עוד מקום אהוב לשבת ליד המים עם משקה. שניהם מקומות רגועים, מקומיים וקלים לפתוח בהם שיחה.
מסוף ספטמבר ועד אוקטובר מתקיים בקאנשטאטר וואזן אחד מפסטיבלי העם הגדולים בעולם, השני בגרמניה רק לאוקטוברפסט של מינכן, עם אוהלי בירה, מתקנים וספסלים משותפים ארוכים. בסוף הקיץ הופך כפר היין של שטוטגרט את כיכרות העיר העתיקה לכפר של סוכות יין במשך כשבועיים, ובדצמבר ממלא את המרכז שוק חג המולד, מהעתיקים והגדולים בגרמניה.
בשטוטגרט מאות גרמי מדרגות ציבוריים המחברים את קרקעית העמק לשכונות שעל המדרונות, רבים מהם עם שמות, ספסלים וגינות קטנות לאורך הדרך. בחרו מסלול כמו העלייה לקרלסהֶה או המדרגות סביב כיכר אויגנס, שם מזרקת גלתיאה משקיפה על העיר. זה לא עולה כלום, נותן את הנופים הטובים בעיר ומראה צד של שטוטגרט שרוב המבקרים לא רואים לעולם.
שבילי יין עוברים בין הכרמים שעל המדרונות מעל הנקר, בעיקר סביב רוטנברג, אולבך ואוברטירקהיים. העלייה לקפלת הקבורה על גבעת וירטמברג, אנדרטה ניאו-קלאסית שבנה מלך למלכתו, היא הפופולרית ביותר, עם נופים לאורך עמק הנהר. סיימו במסבאת כרם או בבזן בדרך למטה.
המעיינות המינרליים הטבעיים של שטוטגרט מזינים כמה מרחצאות ציבוריים בבאד קאנשטאט ובברג, ביניהם הלויצה, עם בריכות מקורות ופתוחות של מים מינרליים מוגזים באופן טבעי. בוקר או שעות אחר צהריים מאוחרות כאן הם דרך מקומית מאוד לבלות כמה שעות, במיוחד בחורף, כשאדים עולים מהבריכות החיצוניות לאוויר הקר.
המטבח השוואבי דשן ומנחם. מאולטאשן הם כיסוני פסטה גדולים ממולאים בבשר, תרד ועשבי תיבול, המוגשים במרק או מטוגנים עם בצל, ושפצלה הם אטריות ביצים רכות, הכי טובות כקזה-שפצלה עם גבינה מומסת ובצל פריך. טעמו אותם בוויינשטובה מסורתית, ובקרו במרקטהאלה, אולם שוק בסגנון ארט נובו שנפתח ב-1914, לתוצרת מקומית ולמעדנים אזוריים.
הגן הזואולוגי והבוטני של שטוטגרט שוכן בשטח של פארק מלכותי מהמאה התשע-עשרה שנבנה בסגנון תחייה מורית, עם חממות היסטוריות, חורשת מגנוליות ואוסף גדול של בעלי חיים וצמחים. לכו לשם ברגל דרך שרשרת הפארקים הארוכה העוברת מגן הארמון דרך פארק רוזנשטיין, וכך יוצא מזה יום ירוק שלם.
מאי עד ספטמבר היא התקופה הטובה ביותר, עם ערבים ארוכים, גני בירה ופסטיבלים באוויר הפתוח. בסוף אוגוסט מגיע כפר היין, ומסוף ספטמבר עד אוקטובר הקאנשטאטר פולקספסט, השבועות העמוסים ביותר בשנה. המיקום בעמק עלול להפוך את ימי אמצע הקיץ לחמים וחסרי רוח, ולכן בערב הגבעות והפארקים הם המקום להיות בו. החורף קר ואפור, אבל שוק חג המולד מסוף נובמבר והמרחצאות המינרליים החמים מעניקים לעונה קסם משלה.
המרכז קומפקטי ונוח להליכה, אבל הגבעות הופכות את התחבורה הציבורית לבחירה הקלה למרחקים ארוכים יותר. הרשת כוללת רכבות פרבריות, קווי רכבת קלה, אוטובוסים, רכבת שיניים המכונה "הצאקה" בין מריינפלאץ לדגרלוך ורכבל היסטורי. הרכבת הפרברית מגיעה לשדה התעופה ולמתחם התערוכות בתוך כחצי שעה מהתחנה המרכזית. כרטיסים בודדים, כרטיסים יומיים וכרטיס דויטשלנד הארצי תקפים כולם. רכיבה על אופניים פופולרית, אף שהעליות תלולות, ואופניים חשמליים עוזרים.
השפה היא גרמנית, המדוברת כאן במבטא שוואבי חזק שהמקומיים גאים בו – הסיסמה של האזור עצמו מתבדחת שהם יודעים לעשות הכול חוץ מלדבר גרמנית תקנית. אנגלית מדוברת נרחבות, בעיקר בקרב צעירים ובחברות הבינלאומיות הרבות. המקומיים עשויים להיראות מאופקים ודייקנים בהתחלה, וברכה פשוטה של "האלו" או "גריס גוט" מתקבלת בהערכה. שיחות נפתחות בקלות הרבה ביותר בשולחנות משותפים במסבאות יין, בגני בירה ובפסטיבלים.
תעשיות הרכב, ההנדסה והטכנולוגיה ושתי אוניברסיטאות גדולות מביאות לעיר קהילה בינלאומית גדולה. שטוטגרט-מערב, הרובע הדרומי סביב מריינפלאץ והאזור סביב בוהננפירטל פופולריים בזכות בתי קפה, חללי עבודה משותפים ויציאות בערב. ערבי חילופי שפה, קבוצות מפגש בינלאומיות, מועדוני טיולים וקבוצות ריצה נפוצים, ועונת הפסטיבלים וגני הבירה של הקיץ הם מקומות טבעיים להכיר גם מקומיים וגם חדשים אחרים בעיר.
כן, במיוחד אם אתם אוהבים עיר שמשלבת תרבות וטבע. בשטוטגרט מוזיאונים ברמה עולמית, בלט ואופרה מוערכים, כרמים בתוך גבולות העיר ונופים מהגבעות שמעט מבקרים מצפים להם. יש בה פחות תיירים מאשר במינכן או בברלין, מה שהופך את הסיור בה לרגוע יותר.
יומיים עד שלושה מספיקים למרכז, לאחד ממוזיאוני הרכב, לשטאטסגלרי, להליכה במדרגות ולערב במסבאת יין. הוסיפו יום לטיול בכרמים, למרחצאות המינרליים או לטיול לעיירות קרובות כמו לודוויגסבורג, עם הארמון הבארוקי שלה, או טובינגן.
היא אחת הערים היקרות יותר בגרמניה, במיוחד בלינה בזמן תערוכות ובזמן הפולקספסט. תחבורה ציבורית, מאפיות, גני בירה והרבה פארקים ונקודות תצפית משתלמים, והספרייה העירונית וכמה אטרקציות הן בחינם. הזמנת לינה מוקדם עושה את ההבדל הגדול ביותר.
מוזיאון מרצדס-בנץ גדול יותר ומספר את הסיפור הרחב של הרכב, ואילו מוזיאון פורשה קומפקטי יותר ומתמקד במכוניות ספורט ובעיצוב. שניהם מחוברים היטב ברכבת הפרברית. אם יש לכם זמן, קל לשלב את שניהם באותו יום.
הוא נמשך בדרך כלל כשבועיים וחצי מסוף ספטמבר ועד תחילת אוקטובר בקאנשטאטר וואזן, ליד הנקר. פסטיבל אביב קטן יותר מתקיים באותו מתחם באפריל ובמאי. הזמינו שולחן באוהל בירה מראש אם אתם רוצים לשבת עם קבוצה בערב סוף שבוע.
שטוטגרט נחשבת לאחת הערים הגדולות הבטוחות יותר בגרמניה, והכללים הפשוטים הרגילים חלים: היפגשו בפעם הראשונה במקום ציבורי הומה, ספרו לחבר לאן אתם הולכים וארגנו לעצמכם תחבורה. כיכרות כמו שלוספלאץ ומריינפלאץ, בתי קפה וגני בירה נשארים תוססים עד הערב, ולכן הם מקומות טבעיים לפגישה ראשונה.