פריז

סוף האביב (מאי ויוני) ותחילת הסתיו (ספטמבר ותחילת אוקטובר) הם החודשים הנוחים ביותר: שעות אור ארוכות, מרפסות פתוחות, וקהל הקיץ עדיין לא הגיע או כבר עזב. אוגוסט הוא חודש החופשה הפריזאי — העיר מתרוקנת מתושביה, ומספר ניכר של מסעדות וחנויות שכונתיות פשוט נסגר לשלושה-ארבעה שבועות, אם כי המוזיאונים וגדות הנהר נשארים עמוסים. החורף אפור ולח יותר מאשר קר במיוחד, וזהו הזמן הזול ביותר לבקר; המחיר הוא חשיכה מוקדמת, כשהאור נעלם עד השעה חמש. גשם אפשרי בכל חודש, כך שמטרייה קומפקטית שימושית כאן יותר מאשר ברוב בירות אירופה.

המטרו הוא הדרך המהירה ביותר לחצות את העיר, עם ארבע עשרה קווים ותחנות שלעיתים רחוקות מרוחקות יותר מחמש דקות הליכה זו מזו; הוא פועל עד בערך אחת ורבע לפנות בוקר בימי חול ושעה מאוחר יותר בימי שישי ושבת. כדאי לקנות כרטיס נאוויגו איזי הניתן לטעינה או להשתמש בתשלום ללא מגע במקום כרטיסי נייר. מעל פני הקרקע, פריז ניתנת להליכה בהחלט — המרכז ההיסטורי נמשך כשישה קילומטרים לרוחבו — ולשירות השכרת האופניים וליב יש תחנות כל כמה מאות מטרים, עם נתיבים מוגנים כיום ברוב הצירים הראשיים. מוניות נמצאות בשפע אך התנועה איטית; למרחק קצר המטרו כמעט תמיד מנצח.

אנגלית מובנת היטב במרכז פריז, במוזיאונים, ובקרב פריזאים צעירים יותר, אבל הפתיחה חשובה יותר מהשליטה בשפה. לפתוח ב'בונז'ור' לפני כל דבר אחר איננה נימוס מן השפה — זהו הסימן המצופה, ודילוג עליו נקרא כחוסר נימוס באופן שמבקרים לעיתים קרובות אף פעם לא מבינים. ניסיון קצר בצרפתית ואחריו 'פרלה-וו אנגלה?' (האם אתם מדברים אנגלית?) כמעט תמיד מניב תגובה חמה. השיחה כאן נוטה להיות ישירה ומוכוונת דעה; ויכוח הוא הנאה חברתית ולא סימן לקונפליקט, כך שחילוקי דעות מוקדמים בשיחה הם בדרך כלל סימן טוב.

הרובע ה-11 סביב אוברקאמף ורחוב שארון מושך את הקהל המעורב הגדול ביותר של פריזאים צעירים וזרים בשהות ארוכה, במיוחד בשעת האפרו. תעלת סן-מרטן ברובע ה-10 היא המקבילה החיצונית בעונה החמה. בלוויל והרובע ה-20 מאכלסים אוכלוסייה חזקה של אמנים ובני לאום שונים עם ברים זולים יותר, בעוד סן-ז'רמן ברובע השישי נוטה להיות מבוגר ורשמי יותר. למפגש מובנה, ערבי חילופי שפות מתקיימים כמה פעמים בשבוע בברים ברחבי הרובע ה-11 והחמישי, ובתי הקפה לעבודה משותפת סביב סנטייה ברובע השני מלאים באנשים שעובדים לבד ופתוחים לשיחה.