ניו אורלינס

ניו אורלינס היא עיר נהר שחיה בקול רם, שבה המוזיקה זולגת מהדלתות וזרים מדברים זה עם זה כדבר מובן מאליו.

הרשמה

ניו אורלינס

ניו אורלינס נוסדה בידי הצרפתים ב־1718 על עיקול דמוי סהר של המיסיסיפי, נשלטה במשך כמה עשורים בידי ספרד ונמכרה לארצות הברית במסגרת רכישת לואיזיאנה ב־1803. השכבות האלה מעולם לא נטמעו לגמרי בשאר המדינה. השפעות צרפתיות, ספרדיות, אפריקאיות, קריביות, קריאוליות וקייג'ון עיצבו את האוכל, את האדריכלות ובעיקר את המוזיקה: כאן נולד הג'אז, וכאן גדל לואי ארמסטרונג. חלק גדול מהעיר נמצא מתחת לפני הים ומוגן בסוללות, וההצפות שבאו אחרי הוריקן קתרינה ב־2005 שינו אותה עמוקות; היא נבנתה מחדש, והתחושה של מקום שיודע לחגוג וגם להתאבל היא חלק מאופייה. למבקר, מה שחשוב הוא קצב חיי היומיום. להקות כלי נשיפה מנגנות בפינות הרחוב, תהלוכות שכונתיות עוברות בימי ראשון אחר הצהריים, אנשים מברכים אתכם על המדרכה, ויציאה בערב פירושה בדרך כלל לנדוד ממועדון מוזיקה חיה אחד לבא. זו אחת הערים בארצות הברית שבהן הכי קל לדבר עם זרים.

מקומות לביקור

הרובע הצרפתי וכיכר ג'קסון

החלק העתיק ביותר של העיר הוא רשת של רחובות צרים עם מרפסות ברזל מחושל, תריסים וחצרות נסתרות. למרות השם, רוב מה שתראו מתוארך לתקופה הספרדית, אחרי שתי שריפות גדולות בסוף המאה השמונה עשרה. כיכר ג'קסון היא הלב שלו: קתדרלת סנט לואיס פונה אל הכיכר, ציירים תולים את עבודותיהם על גדר הברזל, ומוזיקאים ואמני רחוב מתקבצים על המרצפות. בואו מוקדם בבוקר, לפני ההמונים.

רובע הגנים ורחוב מגזין

במעלה הנהר מהמרכז, רובע הגנים הוא שכונה של אחוזות מפוארות מהמאה התשע עשרה, מרפסות עם עמודים וגנים בצל עצי אלון ירוקי עד ענקיים, שנבנתה בידי המשפחות האמריקאיות שהגיעו אחרי 1803. גבולו הדרומי הוא רחוב מגזין, שנמתח לאורך כשישה מיילים דרך כמה שכונות ומלא בחנויות עצמאיות, גלריות, בתי קפה ומסעדות — מקום טוב לבלות בו אחר צהריים בלי תוכנית.

סיטי פארק והמוזיאון לאמנות של ניו אורלינס

אחד הפארקים העירוניים הגדולים בארצות הברית, עם לגונות, עצי אלון עתיקים עטופים בטחב ספרדי, גן בוטני ושבילי הליכה ורכיבה. במרכזו נמצא המוזיאון לאמנות של ניו אורלינס, ולצדו גן הפסלים על שם סידני וולדה בסטהוף, שהכניסה אליו חינם, ובו פסלים מודרניים ניצבים בין העצים והמים. זה הצד השקט והירוק של עיר שמוכרת יותר בזכות הלילות שלה.

המוזיאון הלאומי של מלחמת העולם השנייה

הוא נפתח ב־2000 כמוזיאון של הנחיתה בנורמנדי, והפך לאחד המוזיאונים המתויירים ביותר במדינה, המספר את סיפור מלחמת העולם השנייה באמצעות מטוסים, כלי רכב, עדויות אישיות ותערוכות סוחפות. הוא ראוי לרוב היום ולא לשעה אחת. הוא נמצא ברובע המחסנים, במרחק הליכה קצר מהרובע הצרפתי.

טרמה וכיכר קונגו

ממש מעבר לרחוב רמפרט מול הרובע הצרפתי, טרמה היא אחת השכונות האפרו־אמריקאיות הוותיקות ביותר בארצות הברית וערש מסורות להקות כלי הנשיפה והתהלוכות של העיר. כיכר קונגו, כיום בתוך פארק לואי ארמסטרונג, היא המקום שבו אנשים משועבדים וחופשיים ממוצא אפריקאי התאספו בימי ראשון במאות השמונה עשרה והתשע עשרה כדי לנגן, לרקוד ולסחור — מקום מפתח בסיפור המוזיקה האמריקאית. בקרו בכבוד: זו שכונת מגורים חיה.

קרסנט פארק וגדת הנהר בביי־ווטר

פארק ארוך וצר לאורך המיסיסיפי בשכונות מריני וביי־ווטר, שנבנה על רציפים ישנים, עם מדשאות, גנים ושביל רחב לצד המים. גשר ההולכי רגל המקושת שלו, מפלדה, המכונה בפי המקומיים "הקשת החלודה", חוצה את פסי הרכבת מרחוב פאייטי. ביי־ווטר עצמה, עם הבתים הצרים והצבעוניים מעץ וציורי הקיר, שווה סיור רגלי אחר כך.

איפה לצאת

רחוב פרנצ'מן

כמה רחובות בשכונת מריני, ממש במורד הנהר מהרובע הצרפתי, שבהם המועדונים צמודים זה לזה וכמעט בכולם יש מוזיקה חיה בכל ערב — ג'אז, להקות כלי נשיפה, בלוז, פאנק וסווינג. ברבים אין דמי כניסה, אבל מצפים שתקנו משקה ותשאירו טיפ ללהקה. אם אתם רוצים לשמוע את המוזיקה שבשבילה המקומיים באמת יוצאים, בואו לכאן ולא לרחוב בורבון, שהוא רועש, מואר בניאון ועוסק בעיקר בשתייה.

פרזרוויישן הול

אולם קטן ופשוט ברחוב סנט פיטר ברובע הצרפתי, המוקדש מאז 1961 לג'אז המסורתי של ניו אורלינס. ההופעות קצרות ואקוסטיות, הקהל יושב על ספסלים או עומד קרוב ללהקה, ובפנים לא מגישים משקאות, כך שכולם שם בשביל המוזיקה. הכרטיסים אוזלים, במיוחד בסופי שבוע, לכן הזמינו מראש.

מרדי גרא ועונת הקרנבל

הקרנבל מתחיל ב־6 בינואר ומתעצם עד מרדי גרא, היום שלפני יום רביעי של האפר, החל בפברואר או בתחילת מרץ. בשבועיים האחרונים מצעדות אגודות הקרנבל של העיר, המכונות "קרו", עם במות נעות, תזמורות צועדות ורקדנים, והרוכבים על הבמות זורקים לקהל שרשראות חרוזים ומזכרות קטנות. התהלוכות לאורך שדרת סנט צ'רלס מתאימות למשפחות וחברתיות מאוד; הרובע הצרפתי פרוע יותר.

תהלוכות "הקו השני" בימי ראשון

ברוב ימי ראשון אחר הצהריים, מחוץ לחום הקיץ, אחד ממועדוני העזרה ההדדית והבילוי של העיר צועד בשכונתו עם להקת כלי נשיפה. החברים צועדים בתלבושות תואמות, וכל מי שהולך אחריהם ורוקד הוא "הקו השני". כל אחד יכול להצטרף. תחנת הרדיו הקהילתית המקומית מפרסמת את המסלול מדי שבוע, ולהצטרף לאחת מהן זה הדבר השמח והמקומי ביותר שמבקר יכול לעשות כאן.

פסטיבל הג'אז ופסטיבל הרובע הצרפתי

פסטיבל הג'אז והמורשת של ניו אורלינס נערך במשך שני סופי שבוע בסוף אפריל ובתחילת מאי במסלול המרוצים פייר גראונדס, עם במות רבות של ג'אז, גוספל, בלוז, פאנק ורוק, לצד אוכל מקומי מצוין. באפריל ממלא פסטיבל הרובע הצרפתי את העיר העתיקה בבמות חינמיות של מוזיקאים מקומיים. שניהם גדולים, ידידותיים ומקומות קלים להכיר בהם אנשים.

דברים לעשות

סעו בחשמלית של סנט צ'רלס

החשמליות הירוקות של שדרת סנט צ'רלס נוסעות בקו שראשיתו ב־1835, ולעתים קרובות מתארים אותו כמסילת הרחוב הוותיקה בעולם שפועלת ברציפות. מרחוב קנאל הקו עובר מתחת לעצי אלון, לצד האחוזות של רובע הגנים, אוניברסיטאות לויולה וטוליין ופארק אודובון, עד לעיקול הנהר. רדו בפארק אודובון ולכו ברגל אל הנהר.

טעמו את המטבח הקריאולי והקייג'ון

האוכל כאן הוא עניין רציני. טעמו קערת גאמבו, ג'מבליה, כריך "פו בוי" בלחם צרפתי פריך, שעועית אדומה עם אורז — שנאכלת באופן מסורתי בימי שני — ובאביב בישול סרטני נהר, שאוכלים בידיים סביב שולחן משותף. ארוחת בוקר פירושה בנייה, בצק מטוגן מכוסה באבקת סוכר, עם קפה עם חלב. המקומיים מתווכחים איפה נמצא הכי טוב מכל דבר, ולשאול מישהו זו דרך קלה לפתוח שיחה.

צעדו בביצות שמורת ברטריה

כחצי שעה דרומית לעיר, בחלק הזה של הפארק ההיסטורי הלאומי והשמורה על שם ז'אן לאפיט יש שבילי קרשים בין ערוצי ביצה, ביצות ברושים ואדמות ביצה, שבהם אפשר לראות לעתים קרובות תנינים, צבים ואנפות. הכניסה חינם. זו הדרך הקלה ביותר לראות בכוחות עצמכם את אזורי הביצות המקיפים את העיר.

קחו את המעבורת לאלג'ירס פוינט

מעבורת חוצה את המיסיסיפי מקצה רחוב קנאל לאלג'ירס פוינט בתוך דקות ספורות. בצד השני יש שכונה היסטורית שקטה של בתי עץ קטנים, והשביל על הסוללה מציע את אחד הנופים הטובים ביותר אל קו הרקיע של מרכז העיר, במיוחד בשעת בין ערביים.

בקרו במטע וויטני

כשעה מערבית לעיר לאורך דרך הנהר, מטע וויטני הוא מוזיאון המוקדש לחייהם של האנשים המשועבדים שעבדו במטעי הסוכר של לואיזיאנה. במקום להתמקד בבית האחוזה, הוא מספר את סיפורם באמצעות אנדרטאות, מבנים מקוריים ועדויות בגוף ראשון. זה ביקור קשה אך הכרחי כדי להבין את האזור.

מקומות מושלמים לדייט ראשון

מידע שימושי

העונה הטובה ביותר

פברואר עד מאי היא התקופה הטובה ביותר: טמפרטורות נעימות, מרדי גרא, פסטיבלי האביב ועונת סרטני הנהר. גם אוקטובר ונובמבר טובים מאוד, חמים אך יבשים יותר, עם חזרת עונת הפסטיבלים באוויר הפתוח. מיוני עד ספטמבר חם ולח מאוד, עם סופות תכופות אחר הצהריים, ועונת ההוריקנים נמשכת מיוני עד סוף נובמבר, כשהסיכון הגדול ביותר באוגוסט ובספטמבר; המחירים נמוכים יותר, אבל בדקו את התחזית לפני הנסיעה. החורפים מתונים, עם גלי קור מזדמנים.

התניידות

הרובע הצרפתי, מריני ורובע המחסנים קרובים זה לזה וקל לסייר בהם ברגל. חשמליות נוסעות בשדרת סנט צ'רלס, ברחוב קנאל, ברחוב רמפרט ולאורך גדת הנהר, ואוטובוסים מכסים את שאר העיר; אפשר לשלם במזומן או באפליקציה "לה פאס", וכרטיסים יומיים משתלמים. "בלו בייקס" היא מערכת האופניים השיתופיים של העיר. שדה התעופה נמצא מערבית לעיר, כחצי שעה ברכב, ואוטובוס מהיר מחבר אותו למרכז. אפליקציות הסעה ומוניות נפוצות מאוד, במיוחד בשעות הלילה המאוחרות, ובמרכז אין צורך ברכב.

שפה והיכרויות

השפה היא אנגלית, עם מבטא ואוצר מילים מקומיים ייחודיים: "השטח הניטרלי" הוא אי התנועה שבאמצע הרחוב, ו"לניאפ" פירושו משהו קטן נוסף במתנה. שמות צרפתיים וספרדיים נמצאים בכל מקום. האנשים כאן ידועים כחמים, פטפטנים ולא ממהרים, ולברך זרים ברחוב זה דבר רגיל. מוזיקה, אוכל והפסטיבל הבא הם נושאי שיחה קלים. מצפים לטיפ: כ־18 עד 20 אחוז במסעדות ודולר או שניים לכל משקה בברים. גיל השתייה החוקי הוא 21, ומותר להחזיק משקה בכוס פלסטיק ברחוב, אבל לא בזכוכית.

איפה נפגשים מטיילים ותושבי חוץ

מי שעברו לעיר לאחרונה ומקומיים צעירים גרים בדרך כלל במריני, בביי־ווטר, במיד־סיטי ובאפטאון ליד האוניברסיטאות, שם קל למצוא בתי קפה, ברים עם מוזיקה וחללי עבודה משותפים. רחוב מגזין ורחוב פרירט פופולריים ליציאה בערב. תהלוכות "הקו השני", התנדבות בפסטיבלים, שיעורי סווינג או ריקודי קייג'ון, קבוצות ריצה בסיטי פארק וערבי טריוויה בברים הם דרכים טובות להכיר אנשים.

שאלות נפוצות

האם ניו אורלינס עיר טובה לטיול לבד?

כן. היא חברתית מאוד: אנשים מדברים עם זרים בברים, בהופעות וברחוב, והמוזיקה החיה נותנת לכם סיבה לצאת בכל ערב. אזורי התיירות המרכזיים קומפקטיים. כמו בכל עיר אמריקאית, הפעילו שיקול דעת, במיוחד בשעות הלילה המאוחרות, והישארו באזורים הומים ומוארים היטב.

כמה ימים צריך בניו אורלינס?

שלושה או ארבעה ימים מספיקים לרובע הצרפתי, לרובע הגנים, לנסיעה בחשמלית, לכמה ערבים ברחוב פרנצ'מן ולכמה ארוחות בלתי נשכחות. הוסיפו יום לביצות או למטע וויטני מחוץ לעיר.

כדאי להגיע בזמן מרדי גרא?

אם אתם אוהבים המונים וחגיגות, כן — זה אחד הפסטיבלים הגדולים בעולם. המחירים גבוהים בהרבה וצריך להזמין חודשים מראש. אם אתם מעדיפים טיול שקט יותר, בואו באביב או בסתיו, כשעדיין יש מוזיקה בכל מקום וקל יותר להכיר את העיר.

באמת מותר לשתות ברחוב?

כן. ברובע הצרפתי ובחלק גדול מהעיר מותר ללכת עם משקה אלכוהולי כל עוד הוא בכוס פלסטיק ולא בזכוכית. ברים רבים נותנים לכם כוס לדרך כשאתם יוצאים.

האם צריך רכב בניו אורלינס?

לא בשביל העיר עצמה. אל השכונות המרכזיות אפשר להגיע ברגל או בחשמלית, באוטובוס, באופניים או באפליקציות הסעה, והחנייה ברובע הצרפתי קשה ויקרה. רכב שימושי רק לטיולי יום למטעים או לביצות.

האם בטוח להיפגש בניו אורלינס עם מישהו מאפליקציה?

כן, אם שומרים על הכללים ההגיוניים הרגילים: היפגשו בפעם הראשונה במקום ציבורי הומה, ספרו לחבר לאן אתם הולכים ודאגו בעצמכם לדרך חזרה הביתה. קפה דו מונד, כיכר ג'קסון, רחוב פרנצ'מן וסיטי פארק הם מקומות טבעיים לפגישה ראשונה. רמת הפשיעה משתנה מאוד משכונה לשכונה, לכן הימנעו מרחובות ריקים בלילה וחזרו הביתה במונית או באפליקציית הסעה במקום ללכת ברגל.

הכירו מישהו בניו אורלינס

הרשמה

יעדים נוספים

תוכן שנכתב בסיוע בינה מלאכותית
עמוד זה הוכן בסיוע בינה מלאכותית ופורסם על ידי צוות MyTripDate.