פתייה היא עיר נמל רגועה על החוף הטורקיז של טורקיה, שבה הרים מכוסים באורנים פוגשים מפרצים שקטים, קברים ליקיים משקיפים על המרינה והלגונה המפורסמת ביותר בארץ נמצאת במרחק נסיעה קצרה.
הרשמהפתייה שוכנת בדרום־מערב טורקיה, במחוז מוּגלה, לחופו של מפרץ רחב שמוגן באיים ומוקף בהרים גבוהים. בעת העתיקה זו הייתה טלמסוס, אחת מערי ליקיה, והקברים החצובים במצוקים שמעל העיר הם עדיין סמלה המוכר ביותר. רעידות אדמה, ובמיוחד זו של 1957, הרסו חלק גדול מהעיר הישנה, ולכן רוב מה שרואים היום חדש יחסית, נמוך ובנוי סביב הנמל. העיר חיה כל השנה, עם שוק שבועי וגני תה הומים, אבל היא גם נקודת יציאה לכמה מהנופים היפים ביותר בים התיכון: הלגונה של אולודניז, עמק הפרפרים, קניון סאקליקנט והקטעים הראשונים של השביל הליקי. המטבע הוא הלירה הטורקית. הקיץ ארוך וחם, הים פושר מסוף האביב ועד הסתיו, ושייט, ברים על החוף והבזאר הישן מקלים על פתיחת שיחה עם מטיילים אחרים.
כחמישה עשר קילומטרים דרומית לעיר, אולודניז היא התמונה שרוב האנשים מדמיינים כשהם חושבים על החוף הזה. חוף החלוקים הארוך של בלג'קיז פונה אל הים הפתוח למרגלות מדרונות באבאדאג, ואילו הלגונה הכחולה שלצדו היא שמורת טבע מוגנת עם מים שקטים, רדודים וצלולים מאוד, מושלמים לשחייה נינוחה. הכניסה ללגונה כרוכה בתשלום קטן. בקיץ כדאי להגיע מוקדם ולהישאר עד שעות אחר הצהריים המאוחרות כדי לראות את מצנחי הרחיפה נוחתים על החוף.
על מדרון גבעה, נסיעה קצרה מהעיר, עומדות חורבות קאיאקוי, שהייתה פעם הכפר היווני לוויסי. תושביו עזבו ב־1923 במסגרת חילופי האוכלוסין בין יוון לטורקיה, ועל המדרון נותרו מאות בתי אבן ללא גגות ושתי כנסיות. ההליכה ביניהם שקטה ומרגשת. כמה מסעדות משפחתיות בעמק מגישות גוזלמה ואוכל ביתי, ושביל מסומן חוצה את הגבעה ויורד לאולודניז בתוך כשעתיים.
קבר אמינטס, שנחצב בצוק שמעל העיר במאה הרביעית לפני הספירה, נושא חזית של מקדש יוני קטן והוא היפה מבין קברי הסלע הליקיים בפתייה. מדרגות מובילות אליו, והנוף על הגגות, הנמל והמפרץ שווה את המאמץ, במיוחד בשקיעה. למטה, בעיר, ליד הנמל, אפשר לראות את שרידי התיאטרון הרומי של טלמסוס וארונות קבורה מאבן שעומדים באמצע רחובות רגילים לגמרי.
עמק צר הסגור בצוקים גבוהים ונפתח אל חוף קטן, ושמו ניתן לו בזכות הפרפרים והעשים שמתקבצים בו בקיץ. שביל בין העצים מוביל למפל בקצה העמק. הדרך הבטוחה להגיע היא בסירה מאולודניז, שיט קצר ויפהפה לאורך החוף. השביל התלול שיורד מהכפר שמעל מסוכן ואינו מומלץ.
כשעה נסיעה מהעיר נמצא סאקליקנט, קניון עמוק וצר שחצב נהר הררי. מהכניסה מוביל שביל עץ אל תוך הערוץ, ומשם ממשיכים ברגל בתוך מים קפואים, לפעמים עד הברכיים, בין קירות סלע בגובה מאות מטרים. נעלו נעליים שמותר להן להירטב. בתחילת האביב, כשהשלג נמס, המים עלולים להיות גבוהים מכדי להיכנס, ולכן הקיץ ותחילת הסתיו הם הזמן הטוב ביותר. מסעדות שנבנו מעל הנהר מגישות פורל וגוזלמה.
פספאטור הוא רובע הבזאר הישן במרכז העיר: רשת קטנה של סמטאות מוצלות בגפנים ובסוככים, מלאה בחנויות, מוכרי שטיחים, גני תה, בתי קפה וברים, ויש בו גם חמאם טורקי היסטורי. ממש מאחוריו משתרעת טיילת הנמל לאורך המרינה, שם ספינות גולט מעץ מתכוננות להפלגות והמקומיים יוצאים לטיול ערב.
שוק הדגים במרכז העיר הוא אחת המסורות המהנות ביותר בפתייה. באמצע עומדים דוכני מוכרי הדגים, ומסביב מסעדות עם שולחנות בחוץ. בוחרים דג או פירות ים בדוכן, המסעדה הסמוכה מבשלת אותם תמורת תשלום קטן ומגישה עם סלטים, מזה ולחם. האווירה רועשת, חמה ותוססת עד שעה מאוחרת.
בערב הסמטאות של פספאטור הופכות ללב חיי הלילה של העיר. ברים קטנים עם שולחנות ברחוב, מוזיקה חיה, ברי קוקטיילים ומרפסות גג צמודים זה לזה, והקהל הוא שילוב של מקומיים ומטיילים. האווירה נינוחה יותר מפרועה, והמעבר מבר לבר הוא חלק מהכיף.
צפונית למרכז נמצא צ'אליש, חוף ארוך עם טיילת מלאה בבתי קפה, מסעדות וברים. הוא מפורסם בשקיעות שלו, כשהשמש שוקעת מאחורי איי המפרץ והשמיים נצבעים בכתום ובוורוד. בקיץ שטות מוניות ים קטנות בין הנמל לצ'אליש, כך שהדרך עצמה הופכת לחלק מהערב.
באולודניז יש לאורך קו החוף ברי חוף ומסעדות שפתוחים עד מאוחר בקיץ, והערב שם שקט ונעים אחרי יום במים. על הגבעה שמעליה, בחיסרונו, יש רחוב תוסס יותר עם ברים ומועדונים, שאהוב על מבקרים צעירים ועל חבורות חברים. מיניבוסים מסוג דולמוש נוסעים בעונה עד מאוחר בין פתייה, חיסרונו ואולודניז.
בכל יום שלישי שוק גדול ממלא את האזור שלאורך התעלה בעיר. יש בו דוכני פירות, ירקות, תבלינים, גבינות, זיתים וטקסטיל, ונשים מקומיות מכינות גוזלמה טרייה במקום. הוא צבעוני ומקומי לגמרי, והכי טוב להגיע בבוקר, לפני החום.
באבאדאג, ההר שמתנשא כמעט אלפיים מטרים מעל אולודניז, הוא אחד מאתרי מצנחי הרחיפה המוכרים בעולם. טיסות זוגיות עם טייס מנוסה ממריאות מגובה רב על ההר ומרחפות כחצי שעה מעל הלגונה לפני שהן נוחתות על החוף. לא צריך ניסיון. בחרו חברה בעלת רישיון, ואם אתם מעדיפים להישאר על הקרקע, עולה היום להר גם רכבל רק בשביל הנוף.
בעונה, בכל בוקר יוצאות מהנמל סירות עץ ליום שלם בין האיים והמפרצונים של מפרץ פתייה. הסירה עוצרת כמה פעמים כדי שתוכלו לשחות במים צלולים, ארוחת הצהריים מוגשת בדרך כלל על הסיפון, וחוזרים לקראת הערב. זו אחת הדרכים הקלות ביותר להכיר מטיילים אחרים.
השביל הליקי הוא מסלול הליכה ארוך של יותר מחמש מאות קילומטרים, שמתחיל ליד אולודניז ועוקב אחרי החוף לכיוון אנטליה. אין צורך ללכת את כולו: הקטעים הראשונים, דרך יערות אורנים וכפרים גבוהים מעל הים בכיוון פאראליה וקבאק, הם טיולי יום מצוינים. האביב והסתיו הם העונות הטובות ביותר, ובקיץ עדיף לצאת מוקדם מאוד.
ביקור במרחץ טורקי הוא הנאה פשוטה ואמיתית. בחמאם ההיסטורי בפספאטור ובחמאמים אחרים בעיר נרגעים על אבן שיש חמה, ואחר כך מקבלים פילינג ועיסוי בקצף. זו דרך טובה לנוח אחרי טיול רגלי או יום על סירה.
התחילו את היום בארוחת בוקר טורקית ארוכה עם גבינה, זיתים, עגבניות, ביצים, דבש ולחם טרי. במהלך היום נסו גוזלמה, מאפה דק וממולא שנאפה על פלטה, ובערב חלקו מזה ודג על האש. תה מוגש בכל מקום והוא דרך טבעית לפתוח שיחה.
מאי, יוני, ספטמבר ואוקטובר הם החודשים הטובים ביותר: ימים חמימים, ים נעים לשחייה ופחות צפיפות. יולי ואוגוסט חמים מאוד, לעיתים קרובות הרבה מעל שלושים מעלות, והחופים והשיטים עמוסים, ולכן עדיף להיות פעילים בבוקר ובערב. החורף מתון וגשום; עסקים רבים על החוף נסגרים, אבל העיר נשארת חיה.
שדה התעופה דלמן נמצא כארבעים וחמש דקות נסיעה, ויש ממנו אוטובוסים שמותאמים לזמני הטיסות ומוניות. באזור, מיניבוסים מסוג דולמוש הם התחבורה העיקרית: הם זולים, תכופים ומחברים את העיר לצ'אליש, לאולודניז, לחיסרונו, לקאיאקוי ולסאקליקנט; משלמים לנהג ואפשר לבקש לרדת בכל מקום לאורך המסלול. בקיץ שטות מוניות ים בין הנמל לצ'אליש.
השפה המקומית היא טורקית, אבל אנגלית מדוברת בהרחבה במלונות, במסעדות, על הסירות ובחנויות, ורבים יודעים גם קצת גרמנית או רוסית. «מרחבה» פשוט לברכה ו«תשכורלר» לתודה תמיד מתקבלים בהערכה. הכנסת האורחים אמיתית: בחנויות מציעים לא פעם כוס תה, והאנשים סקרנים וידידותיים. שיט, מצנחי רחיפה, טיולים קבוצתיים, שוק הדגים והברים של פספאטור הם המקומות הטבעיים להכיר מטיילים אחרים.
בפתייה יש קהילה גדולה של תושבים זרים, רבים מהם בריטים שגרים בצ'אליש ובכפרים שמסביב לעיר, ובקיץ היא מלאה במטיילים מכל הגילים. מבקרים צעירים נוטים ללון באולודניז ובחיסרונו, ואילו מרכז העיר, הנמל ופספאטור מושכים את מי שמחפש אווירה מקומית יותר. בתי הקפה במרינה, הטיילת של צ'אליש והברים של פספאטור הם נקודות המפגש העיקריות, ושיט וקבוצות הליכה הם דרכים קלות להכיר אנשים.
כן. העיר בטוחה, רגועה וקל להתנייד בה בדולמוש, ושיט, מצנחי רחיפה, טיולים קבוצתיים ושוק הדגים מקלים על היכרות עם אנשים אחרים. אפשרויות הלינה נעות מבתי הארחה פשוטים ואכסניות ועד מלונות, גם בעיר וגם באולודניז.
ארבעה או חמישה ימים מספיקים לעיר, לאולודניז, לקאיאקוי ולעמק הפרפרים ולשיט אחד. עם שבוע או יותר אפשר להוסיף את סאקליקנט, טיסה במצנח רחיפה וכמה קטעים מהשביל הליקי, או פשוט להאט ולהנות מהים.
תלוי מה אתם מחפשים. העיר מקומית יותר, עם הנמל, פספאטור, שוק הדגים וחיבורים נוחים לכל מקום. אולודניז צמודה לחוף וללגונה ומכוונת יותר לחופשה. מכיוון שהדולמוש ביניהן תכוף, רבים לנים באחת ומבקרים בשנייה.
המחירים מתונים בהשוואה ליעדים רבים בים התיכון, אם כי גבוהים יותר באולודניז ובשיא העונה. המטבע הוא הלירה הטורקית וכרטיסי אשראי מתקבלים ברוב המקומות, אבל כדאי להחזיק מעט מזומן לדולמוש, לשווקים ולמסעדות קטנות. לאכול איפה שהמקומיים אוכלים ולנסוע בדולמוש שומר על הוצאות נמוכות.
עלו על הסירה מאולודניז, שיוצאת כמה פעמים ביום בעונה; גם חלק מהשיטים עוצרים שם. אל תנסו לרדת בשביל הצוק מהכפר שמעל: הוא תלול מאוד וכבר קרו בו תאונות.
פתייה בטוחה בדרך כלל, וחלים כאן אותם כללים פשוטים כמו בכל מקום: בפעם הראשונה היפגשו במקום ציבורי הומה, ספרו לחבר לאן אתם הולכים ודאגו בעצמכם לדרך הביתה. הטיילת של צ'אליש, בתי הקפה במרינה, שוק הדגים והברים של פספאטור הם מקומות טבעיים לפגישה ראשונה.