קהיר

אוקטובר עד אפריל היא התקופה הטובה ביותר, עם ימים חמים ושמשיים וערבים קרירים; בדצמבר ובינואר הלילות יכולים להיות קרים. ממאי עד ספטמבר הטמפרטורות עוברות לעיתים קרובות שלושים וחמש מעלות, ועדיף לטייל מוקדם בבוקר. באביב רוח החמסין החמה והמאובקת יכולה לנשוב מהמדבר כמה ימים ברציפות. ברמדאן, שמועדיו זזים מדי שנה, היום שקט ומקומות רבים פתוחים פחות שעות, אבל הערבים אחרי שבירת הצום חגיגיים והעיר ערה עד שעה מאוחרת מאוד.

התנועה כבדה כמעט בכל שעה, אז הקדישו הרבה זמן. המטרו זול ומהיר ויש בו שלושה קווים; שני קרונות באמצע כל רכבת שמורים לנשים. אפליקציות הסעה כמו אובר נפוצות מאוד והן האפשרות הקלה ביותר למבקרים, כי המחיר נקבע מראש; במוניות מהרחוב, סכמו קודם את המחיר. חציית כבישים גדולים דורשת ביטחון — חצו יחד עם מקומיים. לגיזה, לסקארה ולדהשור, הכי מעשי לשכור רכב עם נהג ליום שלם.

השפה היא ערבית, בניב המצרי, והמצרים ידועים בהומור ובהכנסת האורחים שלהם. אנגלית נפוצה במלונות, בחנויות, בזמאלכ ובקרב תושבי קהיר צעירים ומשכילים. מצרים היא חברה שמרנית: התלבשו בצניעות במרחב הציבורי, עם כתפיים וברכיים מכוסות, הימנעו מנשיקות וממגע פיזי קרוב לעיני כול, וצפו לשאלות סקרניות על הלאום שלכם, הדת שלכם והאם אתם נשואים. מטיילות נתקלות לעיתים קרובות בהערות ובתשומת לב לא רצויה במקומות צפופים; לבוש שמרני, הופעה נחושה ותנועה באזורים הומים ומוארים היטב עוזרים. סוף השבוע חל בימי שישי ושבת.

רוב התושבים הזרים גרים בזמאלכ, במעאדי, בגארדן סיטי או בשכונות החדשות יותר ניו קהיר ושייח' זאיד. זמאלכ, עם הגלריות, בתי הקפה והברים שלה, היא המקום הקל ביותר למבקר להכיר אנשים. בתי ספר לערבית, מרכזי תרבות, פתיחות של גלריות וקבוצות ריצה ורכיבה על אופניים הם דרכים נפוצות להכיר גם זרים וגם מצרים, ומכיוון שמטיילים רבים ממשיכים דרומה ללוקסור ולאסואן, פוגשים לעיתים קרובות את אותם פרצופים שוב לאורך הנילוס.